שושני נ' 012 סמייל טלקום בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' תמי לוי יטח) מיום 19.6.2012 בתיק 02-54811-11-7, במסגרתה דחתה כבוד הרשמת את בקשתו החוזרת של המבקש להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

מפאת חשיבות הדברים, להלן פירוט סדר האירועים הכרונולוגי בתיק :

המבקש הגיש ביום 14.12.2011, בקשה להכריז עליו כעל כחייב מוגבל באמצעים והציע לשלם בכל חודש את הסך של 150 ₪. המבקש ציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי וכן הגיש פירוט הוצאותיו.

לאחר עיון במסמכים אשר הוגשו בפניה, ניתנה ביום 18.12.2011 החלטת הרשמת הנכבדה במסגרתה העמידה את צו החיוב בתשלומים ע"ס 2,000 החל מיום 15.1.2012 ובכל 15 לחודש שאחריו, בכפוף לתשלום ראשוני בסך של 2,500 ₪ תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה.

המבקש לא מילא אחר האמור בהחלטת כבוד הרשמת מיום 18.12.11.

ביום 12.6.2012, הגיש המבקש בקשה חוזרת להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

ביום 19.6.2012 ניתנה החלטת כבוד הרשמת, נשוא בקשת ערעור זאת, הדוחה את הבקשה.

לפנים משורת הדין, אפשרה כבוד הרשמת למבקש למלא אחר ההחלטה מיום 18.12.2011, כאשר ככל שיפעל בהתאם להחלטה, ייפתח לו תיק האיחוד.

לטענת המבקש, הרשמת הנכבדה התעלמה לחלוטין מבקשתו על נספחיה ואף התעלמה מהדין והפסיקה הרלבנטיים לעניין זה. לטענתו, נתפסה כבוד הרשמת לכלל טעות החל ממתן ההחלטה הראשונה ועד להחלטתה נשוא בקשת ערעור זאת שעה שקבעה לו תנאי לפתיחת תיק איחוד וצו חיוב בתשלומים לא מידתי, זאת ללא כל ביסוס ו/או נימוק. לטענתו של המבקש, שגתה כבוד הרשמת שעה שדחתה את בקשותיו לזימון לחקירת יכולת בפניה ולא נעתרה לבקשת המבקש להקטין את צו החיוב אשר נקבע בהחלטתה מיום 18.12.11. לטענת המבקש, לא ניתן משקל להוצאה בסך 2000 ₪ אותה משלמת אשת המבקש לתיק ההוצאה לפועל כחלק מהסדר תשלומים עם הזוכה, מכח היותה ערבה למבקש.

לטענתו של המבקש אין באפשרותו לעמוד בתשלום הראשוני ובצו החיוב בתשלומים שנקבע וכי הותרת ההחלטה על כנה , לא תהיה לתועלת לנושים.

המבקש אף הרחיק נדוד עד ליסודות המשפט העברי וביקש להתבסס עליהם על מנת להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה נשוא הבקשה אשר בפני.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

אין מחלוקת כי החלטת כבוד הרשמת מיום 19.6.2012 מתייחסת באופן ישיר להחלטת כבוד להחלטתה מיום 18.12.2011, במסגרתה כאמור העמידה את צו החיוב בתשלומים ע"ס 2,000 החל מיום 15.1.2012 ובכל 15 לחודש שאחריו, בכפוף לתשלום ראשוני בסך של 2,500 ₪ תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה בספרו של כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110).

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשה, לאחר שלא מילא אחר האמור בהחלטה מיום 18.12.11 ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

יתרה מכך, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

מעיון בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 18.12.2011, עולה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת עיינה במסמכים אותם הגיש לעיונה המבקש וכי החלטתה בהתחשב באותם מסמכים אשר הומצאו לעיונה וצוינו על ידה בהחלטתה, סבירה, מפורטת ומנומקת ואין להתערב בה.